*
זאב בודד
משוטט לבד
מתמודד לבד
צד לבד
ואוכל לבד
אין לו אף אחד
והוא לא צריך אף אחד
וגם אם היה איזה אחד
היה עוזב אותו מיד
אבל זאב בודד
למרות הכל
רוצה יותר מהכל
שתהיה לו שוב להקה
*
להקת זאבים תמיד חשבתי
היא לא המקום בשבילי
כולם נושכים כשרק אמרתי
משהו קצת טיפשי
וליילל ערב ערב
ולהפריע לשכנה
מרגיש לי קצת כמו חלם
בסיפור עם הלבנה
אבל אחרי שלוש שנים
בתל אביב עם שני דובים
ואחרי שנה פחות או יותר
שיצאתי עם נמר
כשהלהקהשְׁלי נדדה שוב
דרומה לידי
החלטתי שאפשר אולי
לבקר כל יום שישי
*
זכרונות מהעבר
יורים עליי חיצים
שבזנב של כל אחד
חוטים דקים שקופים
מושכים אותי אליהם
מגלגלים את החכה
גוררים ׳תי על הבטן
ירייה אחרי ירייה
מנסה להתנגד
למשוך תצמי קדימה
אבל כל חץ רק מתעמק
חופר תצמו עוד פנימה
עד שאתייאש
ואפול לאדמה
בוכה ומתבייש
מדמם על הפרווה
זה מטופש לחשוב
על מה שלא אמרתי
הרי לכל עונה יש סוף
אבל עדיין צר לי
ורק עכשיו אני מבין
כמה לא בסדר
התנהגתי
*
לאף אחד
כבר לא בא לשמוע
על ימי פחד
או על סיבות לדמוע
עונים לי באגביות
תשובות יבשות
להודעות על חרדתיות
ומעוררים בי בושות
כולם כבר התקהו
ממחשבות גדושות
בדאגות על ההוא
שגונב לי רגשות
ואין לאן לפנות
כשאני כבר מתפוצץ
ואין איפה להחנות
את הראש המתרוצץ
לשון פנייה
לדבר בלשון גבר
זה מחניק
כמו מלתחה בריח
של עשרות אנשים שריריים
שמתעלמים ממני
מאיימים עליי
אבל אמירה בלשון אישה
מרגישה לי לא שלי
כאילו פלשתי
למרחב ששמור
למישהי אחרת
כאילו נכנסתי
לשירותי נשים
וכולן מסתכלות עליי:
מה אתה עושה כאן
גבר
אחי
אבל למה אתה אומר סליחה אחי
תגיד אחי
אם אתה פונה למישו
תגיד גבר
אישה אומרת סליחה
*
וואי האבן הזאתי
היא ממש קשה!
איך בכלל נִרְאֶלְךָ
שהמים יזיזו לה?
אבל טיפה ועוד טיפה
ועשור ועוד עשור
בהתחלה נהייתה גומה
ואז אחרי זה בור
המים לא נֶחְלַשׁוּ
והטפטוף עוד לא הפסיק
למעשה רק הִתְגַּבֵּרוּ
והבור נהיה נקיק
הנקיק הורחב לזרם
שהפך לנחל קטן
שבתשעים אגורות ושקל
גדל ונהיה נהר
הסלע הזה מפעם
לא מכיר תצמו היום
רובו כבר לא נמצא שם
אבל הוא לא נשחק עד תום
הגב שלו חלק
והצדדים עגלגלים
אבל הוא אותו אחד
אי שם עמוק בפנים
*
משהו תקוע בתוכי
תקוע בין הגס לדק
אפשר להרגיש אותו
פה
בצד
משהו תקוע בתוכי
ולא רוצה לצאת
מכאיב לי במעי
ואולי גם בכבד
משהו תקוע בתוכי
שאי אפשר לראות
לא ברנטגן ולא בסיטי
ולא במצלמות
משהו תקוע בתוכי
לא מתחלק טוב בעליה
והכאב שמחלק את כולי
מפריע לכל התנועה
*
הצמח שצומח
מתוך הבטון
יגידו עליו
שהוא חזק ועקשן
יגידו עליו
שניכר בו הרצון
הבלתי מתפשר
לחיות
ולגדול
אפילו כאן
בתוך לבנת בטון
והצמח
מבחינתו
חושב שככה פשוט
נראית אדמה
*
נולדתי בסוף ניסן
עם שמש בחוץ וריח פרחים
לראש מלא סתיו אפור ונרגן
עם גשם וריח שלכת בפנים
וסתיו התקדם לחורף
עם תביעת דרישות מורים
וגשם הכביד לשלג
עם סכסוכי ריבי גורים
ושנים לא ראיתי תשמש הזאתי
עם יותר מעשור של רקיע אפור
אבל מורה קליפורני חצי קויוטי
מפציר שהאביב הזה לא יחזור
שנולדנו כולנו לתוך אביב
שבגרותינו תהיה כמו קיץ ארוך
עד לבוא הסתיו המחליא
והחורף שבסוף
אבל מה הוא הבין בכלל
על החיים במילניום הזה
כי רק עשור נוסף אחריו
כשנהייתי שביר וחולה ורזה
התחילו לימוס ערימות של שלג
התחילו לצייץ ציפורים
נבטו עשבים ופרחים ודשא
והרחתי לראשונה אביב
*
שוב אני פה
באותו גשר של מאיר
באותו הדג של יונה
באותה בירא עמיקתא
באותה רצפה אפורה
שממון קיץ בחלונות סגורים
האבק המרחף
והשקט של בלי מבוגרים
והצפצוף באזניים
והרשרוש של המזגן
כבר שלוש שנים
מנסה לאסוף מהפינות
של החדר שלי את השברים
של הגוף שלי
של נפש אכולת ספקות
כבר חמש עשרה שנים
שאני נופל שוב
ונגרר
בחבל
על חצץ מאחורי השאר
וגם כשקמתי
ורצתי איתם
אז נפלתי שוב
ונגררתי אחרם
ויום אחד הפסיקו לגרור
ונשארתי
נזנחתי
להסתדר לבד
וביני לבין עצמי
אני מנהל קרב חדש
כל יום
לקום על שש
לאכול
לזכור
להתקדם
אבל לאן?
כולם כבר נעלמו
אפילו האבק של החצץ
שהשאירו אחרם
כבר שקע
ונשארתי שוב
רק עם האבק
שמרחף באוויר ממוזג
שלא כמו יונה
ולי אין אל אשר יצווני
ולי אין אל אשר אבקשנו
וכהיפלטי אל־חולות
לא יוטלו גורלות
ואף תרשיש ונינווה
יפסקו מחכות
ורק קולי יחידי
הוא העונה בי כאומרי
כי טוב מותי מחיי
יציאת מצרים
זהו
הגיע הזמן
לצאת מהמיטה
לגרור את עצמי
ליפול על האסלה
וכלום לא יוצא
לקום
להסתכל לעצמי בעיניים במראה
אדום שמקיף אפור ירוק כחול
פרוות חורף נפוחה וסמורה
בוהקת באור ניאון סגול
מעל הכיור המלוכלך
מי זה בכלל
כלב אומלל
לא לגמרי זר
אבל בקושי מוכר
לצחצח שיניים
להתעכב על כל שן
מכל הכוונים
להתעכב על הלשון
מכל הצדדים
לירוק
לכחכח
חום וצהוב
מלעשן במיטה שבועות רצופים
כדור צרבת
כוס מים
חצי שעה לגלול
לעשן עוד שאכטה שתיים
ואז אפשר לאכול
הגוף שלי חיכה רק לזה
וגם התקף החרדה חיכה
*
להתרסק לרצפה באפיסת כוחות
העולם נעלם והופך לכלום שחור
כל היקום וכל הקיום
גלקסיות שלמות
כוכבים ופלנטות וציוויליזציות
מתכווצות לכדי נקודה אחת
מאחורי המצח שלי
הזמן עוצר
אולי הוא אף פעם לא ימשיך
העיניים נפתחות למרות שהיו פתוחות
הנקודה הסינגולרית מתרחבת שוב
הגלקסיות והכוכבים והפלנטות חזרו
אני על הרצפה
אני במטבח
חשמל כואב בכל הגוף שלי
הלהקה מסביבי בפרצופים דואגים
זנבות זקורים באוויר
כל הפרווה שלי מלאה בנמלים
יש לי שוב מיליארד מילים בראש
צועקות בתוכי אבל לא יוצאות
*
היום לא יום
של חצים וחוטים וחכות
היום זה יום
של זרועות תמנון דביקות
בחושך מוחלט
כמו המאסטר
בלי מרגריטה
שש שנים של חלומות
שש שנים של חלומות
ושנה וחצי שהם התנפצו
שנה וחצי של כשלונות
ושש שנים שהיו כלא היו
גורל אכזר ולא איכפתי
סביבה קרה ומנוכרת
כל כך ניסיתי; כל כך חשבתי
שיהיה לי טוב, שיהיה בסדר
אמרו לי פעם שהחיים הם לא
תכנית כבקשתי
ואיפה יותר טוב ללמוד מאשר פה?
בממלכת ילדותי
*
על גדות אגם סואצעדאם
שם ישבתי
גם בכיתי
בזוכרי את ראשון לציון
*
אין לי שום
מקום בעולם הכל
נלקח ממני נלקח
בכח הזרוע הכל
פורק ונשבר והתאדה
אין יותר
*
נו יופי
כמה אופייני
שבלב שבור
ובוכה
ברגע הכי נמוך שלי
כשהכי הצטרכתי
כל דבר אחר —
רק לא אותה —
אבל היא באה
פתחה דלת
וקראה
קו,
עשרים וחמש,,
לכוון~
מרינה.
בת ים.
*
תל־אביב
מעולם לא
היית לי בית
אבל,
עוד פחות
האחרות היו
*
ראיתי את רייסקינדר פעם
חוצה כביש בכיכר המושבות
בדיוק רכבתי על תל אופן
עם חריקה חשודה בדוושות
נראה לי לבשתי חולצת
לבבות על האש מהופעהשְׁלו
ולא הצלחתי להישיר מבט
והרגלייםשְׁלי הפכו למרשמלו
ראיתי את המתופף
של ועדת חריגים
הולך עם ידידה
ברחוב פלורנטין
בהיתי, שתקתי
כמעט וצעקתי
יאו אני מעריץ! איזה קול!
מתי תופיעו שוב בסֶנטר
במקום בחו״ל?
הַסֶּגֶר
דממה עגומה בדרך שַׁלְמָה
אפילו יתוש לא זָם
במרכז השמיים תלויה החמה
ומלמטה נשאר מיותם
ריחפה רוח ענוגת וילאות
על-בתי חָרָשׁ וסדנא
וחרדת קודש בוראת אסונות
שררה בבתי הדירה
חדלו נהמות המכוניות
חדלו צעקות הסוחרים
חדלו צופרי המשאיות
וחדלו פעמוני האופנים
נשתמם לגמרי הַכֶּבֶשׁ השחור
חיציו ופסיו בוהים למרקע
וכניחוח עולה בגלים להטו
לחוטמי הַגָּבֵהַּ בגזוזטרא
ואזניי סובבות לימין ולשמאל
בחיפוש משהו להיאחז
והאוויר הלוהט מאכזבן בעומדו
כמשתאה על גודל הנס
*
פאק תצא מהרגשות שלי
זה לא המקום בשבילך
אתה לא שייך לשם
ואני
גם
ככה
בטח לא נמצא
בצד שני
אצלך
*
ועכשיו נשחק שוב
את המשחק העלוב
של להעמיד פנים
שאנחנו לא מתקרבים
של לתהות לעצמי
אם באמת הוא איתי
ולדמיין בחרדתיות
שיש לי תחרות
*
אם לוקחות לך לא פחות
מ24 שעות
לענות
להודעה מסכנה
אחת קטנטנה
אז מה בדיוק
אני מצפה
שתעשה
כשאני אתוודה
*
התעוררתי מסיוט
לפנות בוקר
לציוצי ציפורים
מתנשף ומסוחרר
והצטרכתי יותר מהכל
להתחפר בפרווה
שעל הצוואר שלך
עם הריח המוכר
התגעגעתי בחושך
לחיבוק החזק
לצליל נשימה
להרדם איתך
ובמקום זה
דמיינתי אותך
ישן לבד
ומכשכש לעצמך
*
אני גור קטן במכולת
שהמוכר לא רואה
ועוקפים אותי כל המבוגרים
בזרם בלתי נדלה
מנסה לשלם על ביסלי
עם שטר מקומט של עשרים
אבל עוד מישהו עוקף אותי
עם סלסלה מלאת מוצרים
ובסוף המוכר שם לב אליי
מסתכל בשפם מתעוות
וכשאני שואל הוא צועק עליי
לך הביתהשך תשאל מה זה דייט
*
אני רוצהשְׁתהיה שלי
לא של אינסוף טורפים
עלומי שם
וחסרי פנים
רוצה
שנלך ביחד
ביער החשוך
שנינו
לא רק אני
*
דיזנגוף, דפיקה בדלת
נמר שחור בגשם
פרווה ספוגה עד־עצם
זוג אופניים בכפיו
תיק מונח לכתפיו
יגון אין קץ
מרוח על פניו
היורשה, האפשר
ייללות מצוקה
כי נסתכסכתי
כי נותרתי
האפשר
יישאל
ויקראו ברק ורעם
ויחמל לבי
ואומר הכנסה
פן קרור תקרר
ויכנס
*
עוד כפוגעי בך
סוף חודש אלול
חם ברחוב צייטלין
כאשר כן אדע
אדע כי אותך
לא אדע
אך שקר וכזב
עוד שכוב נשכב
ואהוב נאהב
(מה יאמר זאב שלשום
אל זאב אתמול?
נוס על נפשך כסיל)
*
כבקשו לי לנשוכו
ייתן סימן בלבו
כהתחננו לי לשרוט לגב
ייתן סימן נוסף
וייערמו גלד גלד
וייצטברו סימן סימן
ועוד כפי נותנת
את הכאב אשר יוזמן
אך כרפא פצעי בשר
כהיעלם כל אות בעור
עוד ייתרו כבחדשם
סימני לב במסתור
וכהגיע יום סגריר
שן תחת שן יחזיר
ולא בשיניים חשופות
ולא בטופרניים שלופות
כי אם בלשון חלקלקה
*
והנה כגלות הנמר מן השק
והנה כצאת המרצע אחריו
והנה כעשותך לשוטה ממני
ראיתיך במערומיך
פסים פסים
ניבין על ניבין
טפר ליד טפר
שקר אחר שקר
ואזדעק ואשאל
מה זאת עשיתי אנוכי
לעצמי
ואקרא
ואיילל
ואבּח
ואבך
עד אשר ישרוף גרוני
עד אשר יחרש קולי
וישרוף
ויחרש
ואקום
ואלך
*
והבוקר
ביקיצתי
נעדרת
ממיטתי
ממש כמו
כשהיית
בן זוגי
ריחך
לא נדבק
עוד אליי;
הוא כבר רק
זכרון
מצמרר
נישא על
הרוח
הפרווה
חסרה
את כפך
(או את כף
כל אחר)
בתוכה
הטפרין
נתקהו
משכוחן;
הניבים
נתקהו
משחוקם
זה בזה;
*
אוח אני לא מאמין
שבזבזתי עליך
את השנים
הכי יפות
והכי מכוערות שלי
*
ביומנים גלויים
בסתר התלונן
שכשאני איתו אני לבד
שמבעד לאוזניים רכות
מבעד לאוזן שמתקפלת
על אוזן מאחוריה מתחתיה
אי אפשר לי לשמוע אותו
מבעד שכבה של פרווה אפורה
מבעד עור עבה
אבל הייתי אולי
היחיד
היחיד שהיה מוכן
להקשיב לו
כמו לשווה בין שווים
ושיהלמו בי שם גם שאוניו
*
אוף נו כבר
תרגיש רע
רציתי
ללכת
לטוויטר
שלך ו
לקרוא על
כמה רע
בחיים
שלך
*
חשבתי שראיתי אותך // נדמה כי ראיתיך
כשרכבתי על אופניים // כרוכבי לאופניא
דרך שוק לוינסקי // בדרך שוק לוינסקי
בהתחלה התעלמתי ופניתי // תחילה נתעלמתי ופניתי
חיפשתי מאפייה פתוחה // חיפשתי פת של ערב
וכשלא מצאתי // ומשלא מציתי
הסתובבתי ורציתי לעקוף // סבתי כרוצה לעקוף
להניף אצבע משולשת
אבל נעלמת // אך אינך עוד